keep trying...

העידן הטכנולוגי של ימינו מכתיב בתחום החינוך מעבר להוראה מתוקשבת באמצעות מגוון רחב מאוד של כלים . כאשר פני העתיד הם לכך שההוראה המתוקשבת תתפוס נתח עיקרי ומשמעותי בכלי ההוראה. עם זאת, קצב ההטמעה של הכלים המתוקשבים איטי יותר, עובדה הנעוצה בכך שמורים רבים ובעיקר הוותיקים שבינינו חוששים ונרתעים להתנסות ולהשתמש בכלים המתוקשבים המהווים מבחינתם שינוי משמעותי בהרגלים ובשיטות אליהן הורגלו במשך שנים רבות .נוסף לכך ,מורים אשר התנסו בשימוש בכלים הנ"ל נדרשו להכיר לעומק את הכלי ובעיקר להתנסות בו, דבר שגרם ללא מעט מהם לקשיים בהבנה ואו ביישום של הכלים ובכך גרם להם לזנוח את הכלי ולחזור לשיטות המסורתיות, הן מפאת הקושי והמאמץ הנדרש ,הן מפאת העדר מיומנויות טכנולוגיות והן מפאת הקושי הטבעי בהסתגלות לשינויים. לכן ,מעטים המורים אשר מתעקשים עם עצמם לנסות את יכולתם עד תום בשימוש בכלים אלו .הם מעטים מכיוון שמדובר במורים אשר מאמינים מאוד בשינוי המיוחד בשיטות ההוראה ובעלי אופי חזק ומשמעת עצמית המסייעים להם בלימוד הכלים והטמעתם בהוראה השוטפת. אולם וכאמור, שיטות ההוראה המתוקשבת הולכים ותופסים נתח ניכר משיטות ההוראה, עובדה המחייבת ותחייב את כלל המורים להסתגל לשיטות ההוראה החדשות.

בשיעור של ליאת אייל נחשפנו לסיפור מעניין עם מוסר השכל הרלוונטי לנושא זה. בסיפור מתואר פיל קרקס אשר מינקותו נקשר בחבל ליתד אשר לא יכל להזיזה ולהשתחרר בכוחות עצמו. אך גם כאשר גדל וכוחותיו הפיזיים כן אפשרו לו להשתחרר, ההרגל והכישלונות הרבים מניסיונותיו כתינוק להשתחרר, לא אפשרו למוחו לחשוב בשנית ולנסות את כוחו הפיזי שהרי השתנה לחלוטין. המוסר ההשכל העיקרי העולה מן הסיפור הוא שתמיד כדאי ושווה להמשיך ולנסות ולא להתייאש בדרכינו אל המטרה. שהרי גם אם נכשלנו בעבר אין הדבר מעיד בהכרח שניכשל גם בעתיד. לכן, עלינו לבחון את כוחנו כל פעם מחדש. ההקשה לנושא זה יכולה להעביר מסר למורים, שלמרות שמתקשים או התקשו בעבר ביישום כלי הוראה טכנולוגים, עליהם להמשיך לנסות ולא להתייאש במטרה להמשיך ולשרוד במערכת החינוך העתידית. ובעיקר, שבעזרת ידע אינפורמטיבי, פרקטיקה וכלים מעשיים, יוכלו להסתגל לשינויים ולהשתמש בכלים מתוקשבים ככלי הוראה עיקריים ואולי אפילו ביתר קלות מאשר ציפו בהתחלה...

סיפור הפיל: חורחה בוקאי

פער דיגיטלי

בשיעור האחרון של ד"ר חגית מישר טל נתבקשנו לחקור את מצב הפער הדיגטלי בישראל.
היה עלינו לעיין בחומרים ולהציג מסקנה אחת מעניינת שעולה מהשוואה בין מקורות המידע השונים שעמדו לרשותינו : מצגת שהוצגה בשיעור, מחקר- ישראליים דיגיטאלים ומסד נתונים שנוצר באמצעות שאלון שהעברנו בין 150 אנשים.
ברצוני לשתף  אתכם במסקנתי:
ככל שרשת האינטרנט הלכה ותפסה חלק משמעותי מחיינו, כך גם השתנתה בהתאם המדידה המדעית של השימוש ברשת האינטרנט. כלומר, אם בתחילת השימוש ברשת, המדידה העיקרית היתה לגבי אחוזי החשיפה ו/או אחוזי השימוש ברשת בקרב האוכלוסיה, הרי כשככל הרשת נכנסה ליותר ויותר תחומים מחיי היום יום, כך גם התרחבה מדידת השימוש לפרמטרים רבים ומגוונים, ובעיקר על פי מטרות השימוש ברשת . כמו כן, התרחבה המדידה גם לקבוצות משתמשים על פי פילוחים רבים ומגוונים. לדוגמא, ניתן לראות במקורות המידע שפילוחים רבים כגון גיל, השכלה ומין הופכים להיות זניחים במדידת השימוש ברשת לצורכי חיפוש מידע. לעומת זאת, בשאלה כגון מידת בשימוש ברשתות חברתיות, ניתן לראות בבירור שלפרמטרים שונים כגון קבוצות גיל יש משמעות מהותית בהתפלגות התוצאות. מסקנה אחת המשתקפת בשלושת מקורות המידע הינה העובדת שהשימוש ברשת לצרכים יומיומיים חיוניים חוצה מגדרים,מגזרים, גילאים דתות וכו', ולעומת זאת מטרות רבות ומגוונות אחרות לשימוש ברשת יכולות להשתייך לקבוצות משתמשים מסוימות אותן ניתן למדוד ולהעריך על פי מספר פרמטרים כפי שצויינו במקורות המידע. מה שבטוח- השימוש ברשת באופן כללי נמצא במגמת עליה הן בהיבט של מטרות השימוש והן בהיבט של קבוצות המשתמשים ותדירות השימוש. להלן עובדה המבססת את טענתי מתוך הממצאים: 95% מסך הנשאלים בסקר שלנו העידו שהם נכנסים לאינטרנט בתדירות גבוהה (4-5) , 80% העידו על שימוש בתדירות גבוהה בדוא"ל ולכן בתוצאה מובהקת כזו לשאר הפילוחים אין חשיבות על המסקנה שהשימוש ברשת ובדוא"ל גבוהה מאוד בקרב כל המגזרים. מאידך בשאלה על תדירות השימוש באתרי משחקים רק 22% מהנשאלים העידו כי משתמשים בתדירות 4-5 ומתוכם כצפוי 52% הינם ילדים עד גיל 20.

בעתיד אעסוק ב...?

נשאלת השאלה, האם בתי הספר והמוסדות האקדמאיים מכשירים את הדור הבא ומקנים להם מיומנויות שנחוצות להם?
בקורס של ד"ר חגית מישר נתבקשנו לקרוא את המאמר של ד"ר עופר רימון, ראש מנהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך. רמון טוען במאמרו כי  הידע והמיומנויות שהתלמידים רוכשים בבית הספר לא תמיד רלוונטים לידע ולמיומנויות הנדרשים לתפקוד מיטבי בחברה ובסביבת העבודה של המאה ה21 . לפי דוח מבקר המדינה, מערכת החינוך אמורה להכין את בוגריה להתמודדות עם אתגרי המאה 21 ולאפשר להם להשתלב בחברה ובשוק העבודה. אך  כפי שראינו  במצגת בשיעורה של ד"ר אתי כוכבי , ניתן לראות שעשרת המקצועות העתידיים להיות מבוקשים בשנת 2010 לא היו קיימים עדיין בשנת 2004. משמע, אנו מכינים את התלמידים היום למקצועות שעדיין לא קיימים.  בגלל הפער הזה, הידע והמיומנויות שהתלמידים רוכשים בבית הספר לא תמיד רלוונטים לידע ולמיומנויות הנדרשים לתפקוד מיטבי בחברה ובסביבת העבודה של המאה ה21. לכן, אני חוזרת לשאלה ששאלתי , עד כמה מערכת החינוך מכשירה את הדור הבא ומקנה להם את המיומנויות שנחוצות להם? מי יודע מה יהיו מקצועות העתיד המבוקשים בעוד 10 שנים? 15 שנים?

הערכת אתרים

במשך השנים האחרונות  השתמשתי ברשת למגוון צרכים שרק הלך והתרחב. עם השנים ובתור משתמשת ממוצעת ברשת מעולם לא ייחסתי חשיבות יתרה למגוון רחב של פרמטרים שיכולים להעיד כל כך הרבה על מקור האתר איכותו ומהימנותו. בעקבות השיעורים של ד"ר אתי כוכבי אשר חשפו בפניי על קצה המזלג עולם שלם של מושגים ותכנים רבים ומעניינים הבנתי בעצם כמה אני לא יודעת על כל מה שקורה מאחורי הרשת בה אני משתמשת באופן יומיומי. שיעורים אלו עוררו בי את הרצון להיחשף יותר לתחום ולהעמיק את הידע בהערכת אתרים שכן לכל משתמש ממוצע לא יזיק לדעת להעריך את האתרים בהם הוא מבקר ומקבל שירותים, שכן זה יכול רק לחסוך ממנו נזקים העלולים להיגרם ברשת הפרועה, במיוחד כאשר מתייחסים לסביבות למידה המהוות כלי חינוכי והוראתי אשר תופס מקום נכבד אשר ילך ויתעצם במערכות החינוך העתידיות. לכן לאחר שנחשפתי לפרמטרים על פיהם ניתן להעריך כלי מתוקשב, אני מרגישה שכמורה חובה עלי לדעת ולהכיר את סביבת הלמידה בצורה מקצועית טרם אשתמש בה לצורכי הוראה- למידה וגם לאפשר לי להתאים את סביבת הלמידה למשימה בצורה מקצועית יותר. בנוסף, הנושא עורר בי עניין נוסף בהקשר של ד"ר  יאיר צדוק בו אנו מתבקשים לבנות  אתר כחלק מהמטלה הסופית.

טכנופוביה

זה ממש לא יאומן ! ממש דור המסך הילדים האלה... זה בערך המשפט שיוצא לכל סבתא הנכנסת לבית נכדיה ורואה את האחד עם הפנים בתוך האייפוד והשנייה בתוך מסך המחשב ואפילו אחד ההורים עם הפנים בתוך האייפון.

הסיטואציה הזו בהחלט מייצגת את השינויים המהותיים שעברנו בשני הדורות האחרונים המהווים ללא ספק נקודת מפנה בהתפתחות האנושית ובהיבט הטכנולוגי בפרט. לכן, השינויים בתפיסות, בתקשורת ובאורח החיים היו כה גדולים וכה מהותיים בתקופה זו כך שקשה למבוגרים שביננו לעקוב אחר קצב ההתפתחות, להבין ולהסתגל אל השינויים. קשה להם להבין איך פתאום כל תחומי החיים מתרכזים למסך אחד ששואב אותנו לתוכו רוב שעות היממה, אך רובם נוטים להשלים עם העובדה שהטכנולוגיה מהירה מהם וכי כבר לא יוכלו להיטמע בה, מרגישים גאים בילדיהם ובנכדיהם על הידע והיכולות אך חלילה לא ינסו לגלות בעצמם את רזי השימוש בטכנולוגיה, זה כבר ממש מפחיד מבחינתם. מצד שני, אלו מבינהם שניסו להתגבר על הטכנופוביה בין אם בדחיפת הדור הצעיר ובין אם בכוחות עצמם גילו להפתעתם שהשד אינו אכזרי כל כך, פתאום הם נוכחו לדעת שהמילה הכללית והמפחידה "מחשבים" היא בעצם עולם שלם של תקשורת, כלי עבודה, פנאי ושאר תחומי החיים וכי גם בעולם הזה יש הגדרות, חוקים ובעיקר שימושים. ואז לאט ותוך כדי התהליך הם גם מגלים את היתרונות והתועלות שבשימוש בטכנולוגיה וזה מדרבן אותם להתנסות עוד ומקטין את הטכנופוביה ובפרט שהם מגלים שבכדי להשתמש וליהנות מכל היתרונות אפשר גם לא להיות מבין גדול... כך גם לא הופתעתי לנוכח העובדה שבעשור האחרון עם התפתחות תופעת הטכנופוביה צצו להם גם מדריכים ומורים רוחניים לטכנופובים במטרה להגדיל את השימוש בטכנולוגיה בקרב אוכלוסיית העולם . צפו בראיון עם מדריך כזה בתכנית המקצוענים עם שירה פליקס בערוץ 10.

http://www.youtube.com/watch?v=UZco4ic2ao4&noredirect=1

העולם הטכנולוגי הינו עולם רחב ומאוד מגוון ובעיקר ניכר בקצב התפתחות מסחרר הגורם לתופעת הטכנופוביה להופיע גם אצל אנשים צעירים יותר אשר גדלו לתוך ההתפתחות המטורפת הזו. כך למשל מורה שכמותי ששנים שולטת בישומי מחשב ואינטרנט ניגשת בחשש ללימודי תקשוב שבעצם הופכים לכאורה את ההוראה ל"טכנולוגית" וכאדם, באופן טבעי היה לי חשש מהשינוי לכן נראה לי שגם אני לקיתי קלות בתופעת הטכנופוביה. אולם לשמחתי, גם אני גיליתי שהשד אינו מפחיד כלל ובעיקר כמו אותם טכנופובים מהדור הקודם, גיליתי עולם שלם, חדש, אינטראקטיבי ומעניין שיכול להפוך לדעתי את ההוראה והלמידה לחוויה של ממש. בנוסף, המסגרת הלימודית והמטלות בפרט, אילצו אותי להתמודד עם החשש, להכיר, ללמוד ולהתנסות ובעיקר, לא לפחד לשאול או לשגות. כך, הכלים אליהם נחשפתי עודדו אותי ללמוד ולהכיר עוד ועוד ובעיקר גרמו לי לרצות את השינוי, לשאוף אליו ואפילו ליהנות!

אבל מכל הסיפור הזה הכי מסקרן אותי ממה תהיה הפוביה של הדור לו שייך בני...

דור העתיד...

דנו בשיעור הראשון והמרתק של  ד"ר אתי כוכבי, דנו בשאלה: האם המהפיכה תשנה את דמות בית הספר?

אז כך... מאז המהפיכה התעשייתית מוסדות החינוך התהוו כמוסדות הבונים את עולם הערכים של הילדים , מעצבים את תרבותם החברתית ומכינים אותם להיות אנשים טובים ופרודוקטיביים בהתאם לצרכי החברה ובמסגרת כך מוסדות החינוך הם עדיין חלק לא מבוטל בהקניית ידע אינפורמטיבי לתלמידים במגוון תחומים.

אולם, המהפכה הטכנולוגית אשר מתחוללת בחיינו בעשורים האחרונים מעמידה בספק את היכולת של מוסדות החינוך להיות חלק חשוב ועיקרי בעיצוב הערכים , התרבות ועולמות התוכן של דור העתיד.

בעולם הטכנולוגי והגלובאלי התלמידים חשופים רוב הזמן דווקא לגירויים, לאינפורמציה, לכלים ולתקשורת הגלובאלית הרבה יותר מאשר השהייה בבית הספר עובדה המורידה משמעותית את בית הספר כגורם מכריע בהתפתחות עתידם של התלמידים.

בעידן הטכנולוגי התלמידים נגישים מיידית ומכל מקום לכמויות מידע עצום מגוון גלובאלי ועכשווי, משתמשים בכלים ויישומים להנאה, פנאי, ובעיקר לתקשורת חברתית גלובאלית, נחשפים לתרבויות, דעות, עדכונים וחדשות בקצב מסחרר שלעולם לא היו יכולים להיחשף אליו בסביבת בית הספר הסגורה.

התלמידים מקבלים פרספקטיבה שונה לגבי שוק העבודה שהוא עתיד חייהם ומפתחים יותר חוש ליזמות, מחקר ותחומים רבים אשר מעולם לא היו מקבלים במוסדות החינוך הקונסרבטיביים.

דוגמא טובה לכך היא שבכל עשור נוספים לשוק מקצועות רבים אשר לא היו קיימים בתקופה בה בעליהם היו תלמידים בבית הספר.

לכן לדעתי, המהפיכה הטכנולוגית כופה על מערכות החינוך חשיבה אחרת ומגדירה מחדש את מטרותיה כך , שככל שתתפתח הטכנולוגיה וככל שתשפיע על חיינו, כך מוסדות החינוך יהפכו יותר ויותר ממוסדות המעצבים את ערכי התלמידים ותרבותם וכמקור לשאיבת ידע אינפורמטיבי- למוסדות אשר יתמכו בתלמידים, יעניקו כלים להתמודד עם הקידמה . אך עדיין אין תחליף לערכי היסוד אותן רק מערכת חינוך צמודה ומקצועית יכולה להעניק לילדים  בתחילת חייהם.

לסיום...קטע מקסים שמצאתי  בפייסבוק... אמנם קשור באופן עקיף לנושא אך בהחלט ניתן לשייך אותו למהפיכה הדיגיטלית....

האם גם אני חלק מהנוף?! street view

הרשת שהפכה כבר מזמן את הכדור העגול ל"כפר גלובאלי אחד" ממשיכה לשאוב לתוכה, לאמץ ולטפח טכנולוגיות חדשות, יצירתיות ומגוונות המאפשרות לנו לא רק לתקשר עם כל מקום מכל מקום אלא אף להרגיש בכל מקום ומכל מקום...

תופעת החידושים וההמצאות בעולם האינטרנט מעלה לא אחת את השאלה הגדולה שלא ידענו לשאול טרם עידן הרשת ...  מהי הפרטיות?! אך טרם התעשטנו לשאול הקידמה עשתה את שלה והכתיבה בודאות שיש שינוי. ובעיקר, השאירה אותנו להתחבט יומיום בשאלה העיקרית שעוד נותרה פתוחה- עד לאן? עד כמה פרטיותנו האישית חשופה בפני כל והאם קצב התפתחות הטכנולוגיה ברשת ישאיר אותנו חסרי כל מנגנוני הגנה על פרטיותנו?

השאלה הזו עולה לכותרות חדשות לבקרים במקביל לחשיפת המצאות, טכנולוגיות ושירותים חדשים ויצירתיים שאחרי רגע ההתפעלות הבלתי נמנעת מהחשיבה והפתרון הגיאוני שלכאורה נולד לעולם, גורם לך לעצור רגע ולחשוב לאן?

בדיוק כמו ששאלנו כש"פתאום" גילינו שאנו מצולמים בכל מקום ציבורי או פרטי ושבכל רגע תמונותינו ופרטים על חיינו עלולים לעלות לרשת ולהיות גלויים וחשופים בפני כל ובעלי זדון בפרט, בדיוק כפי ששאלנו לאחר שהופתענו מחדירה לחשבונות בנק וכרטיסי אשראי של אנשים פרטיים, הדלפת פרטינו האישיים ממאגר משרד ממשלתי ועוד..

אבל לאחר שענקית האינטרנט גוגל שהיא בעצם אחד מהבנקים הגדולים בעולם של מידע אמין, איכותי ומתעדכן על פרטינו האישיים, העדפותינו, אורח חיינו, תמונותינו וכו', לאחר שהבנק הזה משיק את שירות ה Street View שאלת הפרטיות מתחדדת שבעתיים. האם דווקא החברה החזקה ששולטת בבנק הפרטים הכי אישיים שלנו צריכה להשיק שירותים שיפגעו עוד בפרטיות של הפרט ?! אני הייתי מעדיפה שדווקא משום שהיא מחזיקה ביכולת לאגור את המידע החשוב האישי והרגיש הזה, דווקא בגלל זה הייתי מצפה מהם לסוג של הגנה ואם לא להיות תמימה עד כדי כך אז לפחות שיתנו לנו את התחושה לכך...

אבל גוגל ממשיכה בשלה ומכריעה שוב את הכף לטובת שיפור לכאורה של שירותים הניתנים בסופו של דבר לנו, המשתמשים, על פני פרטיותנו ובעיקר זכותנו הבסיסית לפרטיות ומשיקה את שירות ה Street View שללא ספק ישפר את חווית המשתמש במפות החברה ואף תוסיף לממשק יתרונות ושימושים נוספים שיכניסו על הדרך עוד כמה מליונים לקופת גוגל אך יפר ללא ספק את זכותנו הבסיסית לפרטיות ובעיקר, הזכות והיכולת להחליט האם תמונתי בבית קפה עם חברי תהיה חשופה לכל אדם בעולם.

אז עד שגוגל תשיק את שירות ה home view , עדיין יש מקום אחד בלבד בו ניתן להרגיש פ ר ט י ו ת...

כתבה מעיתון "דה מרקר" צילומי street view בישראל